אחרי ההבנה שעם הבחור הראשון שפגשתי כבר לא אהיה מתחת לחופה…
המשכתי הלאה
לבחור השני ,
מסעדות סגורות הקורונה בעיצומה…
אך שום נגיף לא יעצור מלבנות בית של תורה ,
נפגשנו זו הייתה פגישה ממש ממש טובה.
דיברנו על הא ודא שני ילדים שמתלהבים אחד מהשנייה
איך אתה רואה את הבית שלך ?
ומה השאיפה?!
אבל אז..
זו הייתה שאלה מפרוטוקול זה גיל שההתלהבות עולה על ההבנה,
המשכנו לשנייה שלישית
הכל היה טוב כל כך!
עד שהתגלו לי פרטים נוספים שלא אומרים בפגישה ראשונה
ואז זה כמו להיכנס לשביל עפר אתה יודע איך אתה נכנס
אך לא תדע אם אתה יוצא מאובק או לא יוצא בכלל..
והוא כבר דאג לבנות לי ארמונות ,
לשתול שם מילים יפות ,
לרהט את הבית
לתלות וילונות .
אך מה שלא הבנתי זה שהוא בנה את זה מחולות ,
הייתי ילדה האמנתי למילים
יותר נכון לכל מילה שאנשים מוציאים .
כי מה האינטרס לשקר
הרי אמת היא דרך חיים
המשכנו הלאה ,
להיפגש מול הים
והגלים ששוטפים
עם כמות כזו של ביטחון הבטחות ומילים
זה הרגיש שעוד רגע מגיעה הצעת נישואין…
ובמקום זה ,
הרגשתי תחושה מוזרה הבחור שעומד מולי
הוא אינו מי שהיה,
אבל הוא דאג לתת לזה סיבות אולי עבר עליו יום מעייף אולי סתם פשוט יום לא טוב שלו זה קורה
אך הראש סרב להאמין שזו הזיה.
הפגישה הסתיימה
נכנסתי לרכב עם טריקת דלת קלה ,
זוכרת שהבטתי בו מעבר לחלון וכבר הלב לא היה כבתחילה
נפלה עליי מועקה הרגשתי שזה לא זה
יש מצב שכל זה תרמית אחת גדולה?
אולי קצת מיהרתי לקפוץ למסקנות די תמתיני לתשובה !
עוד דקה עוד שעתיים שלש שעות עוד שעה ועוד שעה ,
הבחור נעלם כאילו בלעה אותו האדמה…
עד לרגע הזה שבו קיבלתי את התשובה
הוא פשוט אמר שזה לא מתאים .
זהו?
ככה מסתיימים קשרים?
יצאתי מהבית ברוח סערה עליתי לרכב ,
חשבתי שאני בתוך סצנה מסרט או דרמה טורקית
שיער מתנופף ברוח ודמעות על לחיי בכי וצעקה גדולה .
היום אני צוחקת על עצמי אבל אז זו הייתה תבוסה
הכאב הזה שמישהוא הצליח להערים עליי
לקחת את האמון שלי ולרסק אותו לרצפה…
מאז מילים אינם מילים ,
אהבה נקנית רק במעשים
גם אז הגעתי למסקנה שזה לא מתאים…
אך הכאב הזה שמרמים אותך
שמשלים אותך
ואז פשוט בורחים …
קחו טיפ לחיים
מכל טיפ נבניתי לפגישות הבאות..
אל תביטו בעיניים יפות וירוקות
מאחורי זוג עיניים יש אמת או אשליות
כי אדם רואה לעיניים והשם רואה ללבב
מאז פיתחתי סטארט-אפ
גלאי לבני אנוש
הגלאי למתחזים וגונבי הלבבות …
